כל ילד נולד עם יכולת טבעית לאזן את תחושות הרעב והשובע שלו. כל ילד נולד עם יכולת טבעית, שהתפתחה לאורך האבולוציה לבחור במזונות להם זקוק גופו. כל ילד נולד עם יכולת טבעית לצרוך בדיוק את כמות אנרגיה שהגוף הקטן שלו זקוק לה כדי לגדול.
הנושאים הללו נחקרו עוד לפני מאה שנים, ועם התקדמות הזמן יש עוד ועוד מחקרים שמוכיחים אותם כנכונים.
עם בגרות אנו מגיעים למצב שבו אנחנו בוחרים את האוכל שלא תורם דבר לבריאות שלנו, מצב בו אנחנו אוכלים הרבה מעבר למה שהגוף זקוק לו מבחינה אנרגטית, מצב בו אנחנו שכחנו לגמרי איך וכיצד להקשיב לצרכים אמתיים של הגוף ולאותות הרעב והשובע, שכחנו את שפת המקור ורק שפה שתלטנית של דיאטות, חוקים ואיסורים מנהלת לנו את האכילה.
חברים יקרים, האכילה הקשובה קיימת, אפשרית והיא בתוך כל אחד מאיתנו.
אפשר לגדל ילדים היכולים לשמר את התכונה והיכולת הזו, שרובינו נולדים אתה.
ואפשר גם לצאת למסע ולגלות מחדש את היכולת המופלאה הזו.
למה זה טוב?
- זה טוב לשמור על משקל הנכון לאותו גוף באותו הרגע.
- זה טוב להפגת מתחים מיותרים.
- זה טוב לשחרור מהתעסקות במה לאכול כל יום כל היום.
- זה טוב כי זה כל הזמן איתך. ללא ניירת, ללא רישומים ללא חישובים.
- זה עוזר לאזן אכילה רגשית והתקפי זלילה.
- זה עוזר לשים לב ולא לפעול על אוטומט. לחוות את רגע האכילה ולהיות מודע לעצם האכילה ללא שיפוטיות.
- בחירת מזונות שגם מהנים וגם מזינים את הגוף שלך, תוך חשיפה ושימוש בכל החושים: טעם, ריח, מישוש וראיה.
- מותר לבחור מכל המזונות ללא איסורים.
- יכולת הכרה של תגובות למזון (אוהב, ללא העדפה או לא אוהב) ללא שיפוטיות
- ללמוד לזהות את האותות הטבעים של הגוף לרעב ושובע שיובילו אותך לאכול או להפסיק לאכול.
- יכולת לזהות דחפים לאכילה רגשית, ולבחור האם לאכול מתוך הדחפים או לא.
- יכולת לראות את הסיפוק מאכילה (ולגלות שאפשר להסתפק לעתים בחצי מנה, ולעתים סיפוק יגיע אחרי הרבה יותר מזה).
- פעילות גופנית התורמת להרגשה טובה, ולתחושת סיפוק ולא כיעד לירידה במשקל.
- דחיית דיאטה מנטלית (ללא שאיפה לשנות את המשקל).
- שימוש מושכל במידע התזונתי ללא שיפוטיות.
- והכי חשוב: מתן כבוד ראוי לגוף שלך.
ומה הטיפים ותחושות של אלו שכבר למדו, שכבר נזכרו וכבר משתמשים בזה, מוכנים לחלוק?
- "חשוב להבהיר: אם לוקחים פסק זמן לברר האם אני רעב או לא, זה לא אומר לא לאכול אם אני לא רעב, אבל כן מסיע בניתוק הפעולה האוטומטית, אם רוצים לאכול אפשר אבל, עכשיו זה כבר לא על אוטומט"
- "מרגיש לי כאילו השתחררתי מבית כלא, אני חופשי ולא חושב על אוכל כל הזמן"
- "אם יש התקף זלילה, זה הופך לחוויה מלמדת. אני מתבונן ולומד מה המחשבות והרגשות המלווים אותי בזמן האוכל"
- "אבד לי הקסם שבאכילה, הפרי האסור ימתק, הטעם אינו אותו טעם כי אין אסור, אבל שמתי לב שחווית החיים לא קשורה יותר לאוכל ולאכילה."
- " יש לי ימים בהם אני מרגישה רעבה יותר, ויש ימים שאני מרגישה רעבה פחות, נחמד מאוד לאכול ולהתמלא ללא תחושות אשם על שבירת דיאטה או חריגה מהתפריט."
אני יודעת שהרבה נשמע מסקרן כמו גם לא ברור, אשמח בהמשך לפרט עוד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה