בעולם המודרני מזינים אותנו באשלייה, אשלייה שאנחנו יכולים לשלוט באופן בלתי מוגבל בגוף שלנו ובמשקל שלנו. בכל מקום מוכרים לנו את הירידה במשקל במסווה אורח חיים בריא. הכל זמין ונגיש, ולפי הפרסומות, אף נראה קל למדי. אבל אתם יודעים, פעם גם מכרו ופרסמו את הסיגריות, וחברות הטבק הכחישו את כל הנזק הפוטנציאלי מהם. היום על כל קופסת סיגריות כתוב מה הם סכנות העישון.
כמה זה אפקטיבי? לא בטוחה, עם זאת תהיתי לעצמי מה יקרה במידה ויפורסמו אזהרות דומות לצד כל פרסום של כל דיאטה, ותסכימו איתי שלתעשייה שמגלגלת 66 מיליארד דולר בשנה רק בארה”ב, יש הרבה פרסום.
אני לא באה לעודד השמנה, אבל חשוב מאוד להבין שגם אם כל אוכלוסיית העולם תאכל אותו הדבר ותתאמן אותו הדבר, עדיין כולם יראו שונה, עדיין יהיו אנשים צנומים יותר ומלאים יותר. חשוב כן להבין שכל ניסיון לרדת במשקל (=מלחמה) גם אם במסווה של אורח חיים בריא וגם במסווה של נון דיאט, יוביל לשרשרת תגובות שתסתיים בעליה במשקל ועוד נזקים רבים. רוב האוכלוסיה עדיין לא יודעת לשמר את תוצאות הירידה במשקל, ואף אחד לא חותם על זה שירידה במשקל שכזו תשפר את הבריאות ותמנע התפרצות מחלות כרוניות בהמשך החיים או תאריך את תוחלת החיים.
אז מה היו כותבים באותיות הקטנות או הגדולות, על פרסומות לירידה במשקל?
זהירות! דיאטות פוגעות במטבוליזם
לאחר ניסיונות לרדת במשקל. המטבוליזם מואט. מעין עניין פיזיולוגי אבולוציוני. הרי לאדם הקדמון לא תמיד היה אוכל זמין וכל עת שלא היה מזון זמין הגוף היה מאט את המטבוליזם כדי לשמור על עצמו לימים של רעב וחוסר מזון. כך קורה גם היום אצל כל מי שמנסה למנוע מהגוף כמויות או סוגי מזון ואצל רוב מי שמנסה לרדת במשקל. (אקביל את זה לטלפונים הניידים, שכוללים את האופציה שאמורה לבזבז פחות אנרגיה במקרים בהם הסוללה חלשה)
זהירות! דיאטות פוגעות בדימוי גוף
רוב אלו שפוצחים בדיאטה כנראה מראש לא מרוצים מהמשקל או המראה ורוצים לשנות. מתחילה ספירת קלוריות, היצמדות לחוקים מאוד נוקשים, בחירה של מזונות מאוד ספציפיים. המוח עסוק יום ולילה במה אני אוכל מתי אני אוכל כמה אני אוכל ואיזה מספר נראה על המשקל בבוקר. מה שקורה בבוקר באמת, אחרי ששומרים יפה, עולים על המשקל ואין תוצאה, או לחלופין עולה המשקל... מגוחך, אבל הכעס וההלקאה העצמית ממלאים אותם. האמונה בעצמי יורדת, האכזבה מתעצמת ותחושת כישלון מחזקת את הדימוי השלילי. שוב לא יראו כמו הדוגמנת/ית בשער.
רוב אלו שפוצחים בדיאטה כנראה מראש לא מרוצים מהמשקל או המראה ורוצים לשנות. מתחילה ספירת קלוריות, היצמדות לחוקים מאוד נוקשים, בחירה של מזונות מאוד ספציפיים. המוח עסוק יום ולילה במה אני אוכל מתי אני אוכל כמה אני אוכל ואיזה מספר נראה על המשקל בבוקר. מה שקורה בבוקר באמת, אחרי ששומרים יפה, עולים על המשקל ואין תוצאה, או לחלופין עולה המשקל... מגוחך, אבל הכעס וההלקאה העצמית ממלאים אותם. האמונה בעצמי יורדת, האכזבה מתעצמת ותחושת כישלון מחזקת את הדימוי השלילי. שוב לא יראו כמו הדוגמנת/ית בשער.
זהירות! דיאטות גורמות להפרעות אכילה
לא כל, אבל חלק מאלו העושים דיאטות עלולים לפתח הפרעות אכילה כגון אנורקסיה, בולימיה או התקפי זלילה. רוב הפרעות האכילה מתחילות מדיאטה או ניסיון ורצון לשנות את הגוף, והן אלה שמחמירות את המצב. חלק ניכר מהטיפול ושחרור מהפרעות האכילה יהיה הפסקת דיאטות.
לא כל, אבל חלק מאלו העושים דיאטות עלולים לפתח הפרעות אכילה כגון אנורקסיה, בולימיה או התקפי זלילה. רוב הפרעות האכילה מתחילות מדיאטה או ניסיון ורצון לשנות את הגוף, והן אלה שמחמירות את המצב. חלק ניכר מהטיפול ושחרור מהפרעות האכילה יהיה הפסקת דיאטות.
זהירות! דיאטות מובילות להתקפי זלילה
ניסיונות החימנעות ממזונות שונים, או הגבלה בכמויות המזון סופם התקף זלילה. נסו לדמיין ילד קטן שאומרים לו שאסור לעשות משהו, הרי בהזדמנות ראשונה הוא יעשה בדיוק את הדבר האסור בבחינת ״מים גנובים ימתקו״. למרות שאנחנו כבר בוגרים המוח שלנו עובד אותו הדבר ונושא האוכל לא יוצא מן הכלל. במקרים בהם ישנו עיסוק בהמנעות מסוגי מזון, מכמויות או מעצם האכילה עצמה, הצורך לפצות אף מחריף וזאת משום שהגוף שלנו חכם וידרוש פיצוי, הן ברכיבי מזון שחסרים לו, הן בכמות האנרגיה שחסרה לו. זה לא מחוסר של כוח רצון, ואין צורך להילחם בחשקים שמתעוררים משום שהם רק יחמירו את המצב.
ניסיונות החימנעות ממזונות שונים, או הגבלה בכמויות המזון סופם התקף זלילה. נסו לדמיין ילד קטן שאומרים לו שאסור לעשות משהו, הרי בהזדמנות ראשונה הוא יעשה בדיוק את הדבר האסור בבחינת ״מים גנובים ימתקו״. למרות שאנחנו כבר בוגרים המוח שלנו עובד אותו הדבר ונושא האוכל לא יוצא מן הכלל. במקרים בהם ישנו עיסוק בהמנעות מסוגי מזון, מכמויות או מעצם האכילה עצמה, הצורך לפצות אף מחריף וזאת משום שהגוף שלנו חכם וידרוש פיצוי, הן ברכיבי מזון שחסרים לו, הן בכמות האנרגיה שחסרה לו. זה לא מחוסר של כוח רצון, ואין צורך להילחם בחשקים שמתעוררים משום שהם רק יחמירו את המצב.
זהירות! דיאטות מעלות את רמות הסטרס
טוב, סטרס דורש התייחסות מיוחדת. לא קשה לדמיין אדם הנמצא במצב של ׳הימנעות׳ תמידית, בעולם שכולו שפע. לכמה מחשבות ולכמה סטרס הוא נחשף מידי יום, למשל כאשר יגיע לאירוע חברתי או בישיבה בעבודה, כאשר על השולחן מונחים דברי מאפה טעימים, בשולחן השבת או החג כאשר הראש עסוק באיסורים, ואני כבר לא מדברת על ההכנה לקראת אותו אירוע.
טוב, סטרס דורש התייחסות מיוחדת. לא קשה לדמיין אדם הנמצא במצב של ׳הימנעות׳ תמידית, בעולם שכולו שפע. לכמה מחשבות ולכמה סטרס הוא נחשף מידי יום, למשל כאשר יגיע לאירוע חברתי או בישיבה בעבודה, כאשר על השולחן מונחים דברי מאפה טעימים, בשולחן השבת או החג כאשר הראש עסוק באיסורים, ואני כבר לא מדברת על ההכנה לקראת אותו אירוע.
זהירות! דיאטות פוגעות בבריאות
מצד אחד מוכרים לכם דיאטות והכוונה לירידה במשקל כמשהו שיתרום לבריאותכם. אבל, ויש פה חתיכת אבל, אף אחד לא מכניס למשוואה את הסטרס במהלך הדיאטה ואת הסטרס מכישלון, אף אחד לא מספר על הנזק הפיזיולוגי שיכול להגרם כתוצאה מירידה במשקל: פגיעה במסת שריר, פגיעה בדימוי עצמי, פגיעה במערכת קרדיווסקולרית. אף אחד לא מזהיר מפני תופעת היו-יו הכל כך מסוכנת, וככל שאדם עושה יותר ניסיונות לרדת במשקל כך הוא פוגע בבריאותו יותר.
מצד אחד מוכרים לכם דיאטות והכוונה לירידה במשקל כמשהו שיתרום לבריאותכם. אבל, ויש פה חתיכת אבל, אף אחד לא מכניס למשוואה את הסטרס במהלך הדיאטה ואת הסטרס מכישלון, אף אחד לא מספר על הנזק הפיזיולוגי שיכול להגרם כתוצאה מירידה במשקל: פגיעה במסת שריר, פגיעה בדימוי עצמי, פגיעה במערכת קרדיווסקולרית. אף אחד לא מזהיר מפני תופעת היו-יו הכל כך מסוכנת, וככל שאדם עושה יותר ניסיונות לרדת במשקל כך הוא פוגע בבריאותו יותר.
זהירות! דיאטות פוגעות בהנאה מאוכל
בניסיונות לרדת במשקל האוכל הופך לאויב מושבע המסכן את המטרה של הירידה ופוגע בשאיפות שלכם. כאשר אתם עסוקים בחישובים של כמה ומה לאכול, או תיוגים של מזון כאסור, בריא או משמין, קשה מאוד להפנות את תשומת הלב לטעם האוכל, למרקם שלו ולתחושת ההנאה. חלק מתחושות השובע והסיפוק מורכב מהנאה ואם לא נהנים מהאוכל שאוכלים, זה אף הופך אותנו לרעבים יותר.
זהירות! דיאטות גורמות להתעסקות יתר באוכל ובמשקל.
בואו נדמיין שתקבלו משימה במשך יום שלם לא לחשוב על פיל ורוד. כמה מאמצים תשקיעו בניסיון לא לחשוב על הפיל הורוד, כשכל הזמן הזה בעצם המוח יהיה עסוק ב.... (נכון, פיל ורוד) כך עובד המוח האנושי.
אדם בדיאטה מקדש את האוכל, חושב עליו כל היום וכל הזמן, והוא זה שמנהל את האדם, האוכל הוא לפני הכל (עבודה, לימודים, זוגיות, בילויים). אבל המחשבות הן לא רק על האוכל. גם המשקל הופך למשהו שמגדיר את היחס לעצמך. כל כמה גרמים למטה או למעלה יכולים להשפיע בקיצוניות על מצב הרוח. ההתעסקות היום יומית הזו במשקל מעבירה את כל הערכים והנאות הקטנות של החיים לאחור, הרי מה זה הצלחה במשא ומתן בעבודה או עוד הצלחה של הילד בבית כשעל המשקל רואים עוד 300 גרם.
בניסיונות לרדת במשקל האוכל הופך לאויב מושבע המסכן את המטרה של הירידה ופוגע בשאיפות שלכם. כאשר אתם עסוקים בחישובים של כמה ומה לאכול, או תיוגים של מזון כאסור, בריא או משמין, קשה מאוד להפנות את תשומת הלב לטעם האוכל, למרקם שלו ולתחושת ההנאה. חלק מתחושות השובע והסיפוק מורכב מהנאה ואם לא נהנים מהאוכל שאוכלים, זה אף הופך אותנו לרעבים יותר.
זהירות! דיאטות גורמות להתעסקות יתר באוכל ובמשקל.
בואו נדמיין שתקבלו משימה במשך יום שלם לא לחשוב על פיל ורוד. כמה מאמצים תשקיעו בניסיון לא לחשוב על הפיל הורוד, כשכל הזמן הזה בעצם המוח יהיה עסוק ב.... (נכון, פיל ורוד) כך עובד המוח האנושי.
אדם בדיאטה מקדש את האוכל, חושב עליו כל היום וכל הזמן, והוא זה שמנהל את האדם, האוכל הוא לפני הכל (עבודה, לימודים, זוגיות, בילויים). אבל המחשבות הן לא רק על האוכל. גם המשקל הופך למשהו שמגדיר את היחס לעצמך. כל כמה גרמים למטה או למעלה יכולים להשפיע בקיצוניות על מצב הרוח. ההתעסקות היום יומית הזו במשקל מעבירה את כל הערכים והנאות הקטנות של החיים לאחור, הרי מה זה הצלחה במשא ומתן בעבודה או עוד הצלחה של הילד בבית כשעל המשקל רואים עוד 300 גרם.
זהירות! במרדף אחרי משקל והיצמדות לדיאטות מאבדים את טעם החיים
כאשר אדם שופט את עצמו ללא סוף, הוא שופט גם אחרים. הוא שופט את כל הסביבה. החיים מתמלאים במירמור ואי שביעות רצון. הוא לא נהנה מהחיים ולא מצליח לשים לב לדברים הקטנים שבדרך. הוא עסוק במטרות שלא תמיד ניתנות להשגה ובעצם מפסיד את הדברים הקטנים המתרחשים כאן ועכשיו וממלאים את החיים עצמם.
מה דעתכם? האם האזהרות היו תופסות ומשפיעות? ואילו עוד המלצות הייתם מוספים?
כאשר אדם שופט את עצמו ללא סוף, הוא שופט גם אחרים. הוא שופט את כל הסביבה. החיים מתמלאים במירמור ואי שביעות רצון. הוא לא נהנה מהחיים ולא מצליח לשים לב לדברים הקטנים שבדרך. הוא עסוק במטרות שלא תמיד ניתנות להשגה ובעצם מפסיד את הדברים הקטנים המתרחשים כאן ועכשיו וממלאים את החיים עצמם.
מה דעתכם? האם האזהרות היו תופסות ומשפיעות? ואילו עוד המלצות הייתם מוספים?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה