אפשר לכתוב עוד הרבה על למה מדד ה-BMI הוא מדד כל כך בעייתי. על הפוליטיקה של חברות הביטוח שהורידו את הגבול העליון של הערך ה'תקין' מ-27 ל-25, ובין לילה הפכו אוכלוסייה ענקית ל'חולה', על פרדוקס השמנה (אריכות ימים דווקא לאלא ה"סובלים" מעודף משקל) וגם על כך שמדד זה נוצר כמדד מיון ולא כמדד אבחון או ניבוא מחלות (כפי שמשתמשים בו כיום).
פה ברשותכם אביא את סיפור הנערה מכיתה ח' באינדיאנה שלא חסכה במילים כאשר ניסתה לתאר ולהעביר את המסר מדוע השימוש במדד ה-BMI כל כך בעייתי, ולדעתי כשזה בא ממקום כואב כמו שלה זה הכי נכון.
הנערה המדוברת תמיד היתה עגלגלה, מה שלא הפריע לה לנהל אורח חיים פעיל ולאכול ארוחות מסודרות ומזינות. כמה שבועות לפני המבחן, חזרה,אותה נערה הביתה בדמעות, סיפור שקורה לא רק לאותה הנערה אלא לעוד רבים אחרים, לא רק בארצות הברית אלא גם בארץ, כי בבית הספר שקלו אותה מול החברים שלה על מנת לחשב אתה-BMI שלה, וכמבן שלחו אותה הביתה עם גזר דן: BMI גבוה - את שמנה !
כאשר נשאלה במבחן מה זה BMI, לא טרחה לענות את התשובה הצפויה כי מדובר בערך המתקבל כתוצאה מחלוקת משקל (ק"ג) בגובה (מטר) בריבוע. התוצאה הגבוהה יכולה להעיד על תכולת רמות השומן בגוף ויכולה להעיד על סיכון מוגבר למגוון מחלות אך לא בהכרח הגורם להן.
במקום להשיב כך ולבצע את חישוב ה-BMI, היא ענתה כך:
"BMI הוא הדרך המיושנת למיין את האנשים על פי המשקל: תת משקל, משקל רגיל, עודף משקל והשמנה. הוא מחושב על ידי חלוקת משקל בגובה. אחת הבעיות העיקריות היא שאין המדד מבדיל בין מסת השומן ומסת השריר. אם כך נניח שיש אישה אתלטית, שאוכלת מאוזן, היא שוקלת 85 ק"ג וגובהה 1.66 מ', אבל 80% מהגוף שלה הוא שריר. זה לא משנה כאשר מחשבים את ה-BMI שלה, התוצאה שתתקבל היא 30.8 והיא תקוטלג כשמנה. האם זה נשמע לכם הגיוני? כי לי זה לא.
איך יכול להיות שמישהי שאוכלת בריא ונמצאת בכושר גופני תוגדר כבעלת סיכון למחלות לב וסוכרת? נכון מאוד! היא לא! אישה פעילה שאוכלת בריא היא הדבר הכי רחוק מאנשים בעלי השמנת יתר. לכן BMI הוא למעשה הדרך המיושנת לתאר את בריאות האדם. אסור להשתמש בזה בבתי ספר- מקום שבו ילדים ובני נוער גם ככה סובלים מחוסר בטחון, ומנסים לפתח מודעות עצמית לגבי הגוף הייחודי שלהם.
לא אני לא הולכת לחשב את ה-BMI שלי ואגיד לכם למה: מאז ומעולם הייתי ילדה גדולה ואני תמיד הייתי בסדר עם זה. אני מרגישה חזקה ועוצמתית, הכפפה של הבייסבול או המחבט בידיים שלי הם נשק קטלני. אבל בתחילת השנה התחלתי להרגיש משהו עם הגוף שלי, לא הצלחתי להתאים בגדים בניסיון להיראות רזה. אז אמא שלי, שהרגישה שמשהו לא בסדר, לקחה אותי לרופא. שדיבר איתי, עשה מספר בדיקות והסביר שהוא לא דואג לבריאותי כיוון שאני פעילה ובריאה על אף עודף המשקל שלי. אז כן, אני לא הולכת לעשות את חישוב ה-BMI שלי כי אני סומכת על הרופא שלי,שלמד כמה שנים רפואה, ואמר שאני בסדר! אני רק מתחילה לאהוב ולהכיר את הגוף שלי כפי שאני אמורה, ולא אתן לאיזה מחשבון מיושן ומורה לחינוך גופני לקטלג אותי כשמנה, מדד ה-BMI הוא לא עניינו של אף אחד, כיוון שהגוף שלי והמשקל שלי מושלמים ומדוייקים עבורי בדיוק כפי שהם"
(מקור המכתב)
אפשר רק להצדיע לאותה נערה אמיצה שמבינה מה באמת חשוב ולייחל שנערים ונערות אחרים יבינו זאת גם כן.
יותר מזה - עולה פה לדיון נושא שמטריד הורים וילדים רבים בארץ - השקילות בבתי הספר. אפשר להבין מדוע שקילות בבתי הספר הן מעשה לא חכם, מסוכן ובעייתי, הפוגע בדימוי העצמי של ילדים רבים, בבטחון העצמי שלהם, ולא תורם לא לבריאות, ולא למעמד הילד בחברה. השקילות עלולות לעודד ולעורר אפלייה על רקע משקל, הצקות וביוש כבר בגילאים הנמוכים, לעורר התעסקות מיותרת עם משקל בילדים צעירים ובכך לגזור עליהם גורל של דיאטות, תופעות של יו-יו במשקל גופם ופגיעה בבריאות.
רופא בקופת החולים יכול לשקול ילד לצורך חישוב כמות התרופה שהילד זקוק לה. אחות בית הספר? אין לה מה לעשות עם המידע הזה. נוסף על כן, לפני כשנה יצאה תקנה האוסרת ביצוע שקילות בבתי הספר - כמובן שאף לא אחד לא אוכף את זה. אבל רק שתדעו שאפשר גם לסרב.
פה ברשותכם אביא את סיפור הנערה מכיתה ח' באינדיאנה שלא חסכה במילים כאשר ניסתה לתאר ולהעביר את המסר מדוע השימוש במדד ה-BMI כל כך בעייתי, ולדעתי כשזה בא ממקום כואב כמו שלה זה הכי נכון.
הנערה המדוברת תמיד היתה עגלגלה, מה שלא הפריע לה לנהל אורח חיים פעיל ולאכול ארוחות מסודרות ומזינות. כמה שבועות לפני המבחן, חזרה,אותה נערה הביתה בדמעות, סיפור שקורה לא רק לאותה הנערה אלא לעוד רבים אחרים, לא רק בארצות הברית אלא גם בארץ, כי בבית הספר שקלו אותה מול החברים שלה על מנת לחשב אתה-BMI שלה, וכמבן שלחו אותה הביתה עם גזר דן: BMI גבוה - את שמנה !
כאשר נשאלה במבחן מה זה BMI, לא טרחה לענות את התשובה הצפויה כי מדובר בערך המתקבל כתוצאה מחלוקת משקל (ק"ג) בגובה (מטר) בריבוע. התוצאה הגבוהה יכולה להעיד על תכולת רמות השומן בגוף ויכולה להעיד על סיכון מוגבר למגוון מחלות אך לא בהכרח הגורם להן.
במקום להשיב כך ולבצע את חישוב ה-BMI, היא ענתה כך:
"BMI הוא הדרך המיושנת למיין את האנשים על פי המשקל: תת משקל, משקל רגיל, עודף משקל והשמנה. הוא מחושב על ידי חלוקת משקל בגובה. אחת הבעיות העיקריות היא שאין המדד מבדיל בין מסת השומן ומסת השריר. אם כך נניח שיש אישה אתלטית, שאוכלת מאוזן, היא שוקלת 85 ק"ג וגובהה 1.66 מ', אבל 80% מהגוף שלה הוא שריר. זה לא משנה כאשר מחשבים את ה-BMI שלה, התוצאה שתתקבל היא 30.8 והיא תקוטלג כשמנה. האם זה נשמע לכם הגיוני? כי לי זה לא. איך יכול להיות שמישהי שאוכלת בריא ונמצאת בכושר גופני תוגדר כבעלת סיכון למחלות לב וסוכרת? נכון מאוד! היא לא! אישה פעילה שאוכלת בריא היא הדבר הכי רחוק מאנשים בעלי השמנת יתר. לכן BMI הוא למעשה הדרך המיושנת לתאר את בריאות האדם. אסור להשתמש בזה בבתי ספר- מקום שבו ילדים ובני נוער גם ככה סובלים מחוסר בטחון, ומנסים לפתח מודעות עצמית לגבי הגוף הייחודי שלהם.
לא אני לא הולכת לחשב את ה-BMI שלי ואגיד לכם למה: מאז ומעולם הייתי ילדה גדולה ואני תמיד הייתי בסדר עם זה. אני מרגישה חזקה ועוצמתית, הכפפה של הבייסבול או המחבט בידיים שלי הם נשק קטלני. אבל בתחילת השנה התחלתי להרגיש משהו עם הגוף שלי, לא הצלחתי להתאים בגדים בניסיון להיראות רזה. אז אמא שלי, שהרגישה שמשהו לא בסדר, לקחה אותי לרופא. שדיבר איתי, עשה מספר בדיקות והסביר שהוא לא דואג לבריאותי כיוון שאני פעילה ובריאה על אף עודף המשקל שלי. אז כן, אני לא הולכת לעשות את חישוב ה-BMI שלי כי אני סומכת על הרופא שלי,שלמד כמה שנים רפואה, ואמר שאני בסדר! אני רק מתחילה לאהוב ולהכיר את הגוף שלי כפי שאני אמורה, ולא אתן לאיזה מחשבון מיושן ומורה לחינוך גופני לקטלג אותי כשמנה, מדד ה-BMI הוא לא עניינו של אף אחד, כיוון שהגוף שלי והמשקל שלי מושלמים ומדוייקים עבורי בדיוק כפי שהם"
(מקור המכתב)
אפשר רק להצדיע לאותה נערה אמיצה שמבינה מה באמת חשוב ולייחל שנערים ונערות אחרים יבינו זאת גם כן.
יותר מזה - עולה פה לדיון נושא שמטריד הורים וילדים רבים בארץ - השקילות בבתי הספר. אפשר להבין מדוע שקילות בבתי הספר הן מעשה לא חכם, מסוכן ובעייתי, הפוגע בדימוי העצמי של ילדים רבים, בבטחון העצמי שלהם, ולא תורם לא לבריאות, ולא למעמד הילד בחברה. השקילות עלולות לעודד ולעורר אפלייה על רקע משקל, הצקות וביוש כבר בגילאים הנמוכים, לעורר התעסקות מיותרת עם משקל בילדים צעירים ובכך לגזור עליהם גורל של דיאטות, תופעות של יו-יו במשקל גופם ופגיעה בבריאות.
רופא בקופת החולים יכול לשקול ילד לצורך חישוב כמות התרופה שהילד זקוק לה. אחות בית הספר? אין לה מה לעשות עם המידע הזה. נוסף על כן, לפני כשנה יצאה תקנה האוסרת ביצוע שקילות בבתי הספר - כמובן שאף לא אחד לא אוכף את זה. אבל רק שתדעו שאפשר גם לסרב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה