לא אני לא שמנה, אני לא הייתי שמנה.
אבל את המשפט "זה בגלל עודף המשקל שלך" או בגרסה פחות מעודנת "זה כי את/ה שמן/ה" מצטטים רבים מהמטופלים שנשלחים על ידי רופאים שונים לדיאטנית בקופ"ח. במיוחד הרופאים האורטופדים, שמסרבים לטפל באנשים עם בעיות ברכיים או עמוד השדרה עד שירדו במשקל.
מעניין איך היו אותם הרופאים מטפלים בי, למשל? וכשאני שואלת את המטופלים רובם יודעים את התשובה: רובם אומרים את בטח היית עוברת ניתוח, או מקבלת סדרת טיפולי פיזיותרפיה ובאותה נשימה מוסיפים: אבל את זה לא אני - אין לך עודף משקל.
נכון, עודף משקל איפשהו בהגיון מתיישב לנו עם הכובד והלחץ על הברכיים או עמוד השדרה אבל גם האנשים שירדו במשקל בניתוח בריאטרי - הפלא ופלא עדיין סובלים מכאבים, ועל אף הירידה הדרסטית - הם עדיין לא מחוטבים ועדיין סובלים מכאבים שפוגעים ביכולתם לנהל אורח חיים פעיל ומלא, הם עדיין סובלים.
והנה סיפור קצר של מרטינה דונקרס (מקור), דוגמא לאפלייה על רקע משקל, טיפול לקוי ופרוגנוזה חמורה.
מרטינה מספרת את סיפור הברכיים שלה שהחלו לכאוב כאשר הייתה בת 18, היא הייתה רוקדת ומשחקת כדורשת.
בגיל 20 הכאבים גברו והגיעו לרמה ששלחה אותה לרופאה. אותה רופאה איבחנה את מרטינה עם דלקת פרקים שגרונית מוקדמת והסבירה שזה בגלל עודף המשקל שלה. נציין רק שבדיקות דם לדלקת חזרו שליליות והרופאה אמרה שזה לא אומר כלום.
בגיל 22 המצב החמיר, ומעבר לכאבים הגיעו מצבים בהם הברכיים שלה היו פשוט ננעלות. כשפנתה לעוד רופא היא קיבלה הסבר שאין בין עודף משקל ודלקת פרקים שגרונית קשר, ושלח אותה לעשות MRI.
אין כנראה צורך לספר שאחרי 10 מפגשים היא אכן הרגישה הקלה, ואחרי חצי שנה, עבר הכאב שליווה אותה במשך שש שנים.
סיפורה של הבחורה שאובחנה על סמך משקל בלבד, ללא התייחסות לכך שהייתה נערה מאוד פעילה בריקודים, משחקים קבוצתיים, טיפול לקוי בשל אבחנה בעייתית, אינו ייחודי. אנשים בעודף משקל מקבלים טיפול לקוי! זה מוצג במחקרים, זה נראה בשטח, הם מקבלים יחס מזלזל, אבחנות שגויות וטיפול לא יעיל.
הפתרון הפשוט בפי רופאים רבים (שלא באשמתם) הוא לרדת במשקל: כאבי בטן - תורידו במשקל, סוכרת - תורידו במשקל, בעיות הורמונליות - תורידו במשקל, מגרנות - גם פה מוצע פתרון של ירידה במשקל, ואפילו מחלות דלקתיות שהקשר הידוע ביותר לגורם המחלה הוא סביבתי- המלצה היא לרדת במשקל!
נכון להיום, לא בהכרח יש קונצנזוס בכל הנוגע להיות האדם בעודף משקל, האדם השמן לא בהכרח יהיה חולה, וודאי שאין עדויות על כך שירידה במשקל היא זו שתשפר את מצבו הבריאותי. הרי המשקל יכול להיות רק סימפטום ולאו דווקא הגורם למחלה.
מה שבטוח שגם המערכת הרפואית וגם האוכלוסיה עצמה מקבלים את נושא עודף המשקל כמובן מאליו, גזירה משמים, הגורם לכל הבעיות שלהם.
אני חושבת שהתפקיד שלי הוא להסביר לכמה שיותר אנשים שזה לא נכון! שלא כל צרות העולם קשורות במשקל, שיש פתרונות אחרים, רבים האנשים שזקוקים להדרכה והסבר על מזון אמיתי, על הבחירה הופשית מתוך אותות הגוף, תפקידי הגוף, יכול להתמודד עם מצבי סטרס וסערת רגשות ורבים זקוקים להבנה שניסיונות לרדת במשקל רק יפגעו בהם ובבריאות שלהם. וכל מי שמוכן לשמוע שאין ביכולתי לדעת מה נכון לגוף שלהם לאכול, מתי נכון לגוף שלהם לאכול, כמה הם צריכים לשקול (שאלה שדורשת עוד פוסט להסבר). הסבר שאני מקדישה לו זמן רב בקופ"ח הן בפני הצוות והן בפני המטופלים הוא שלא בהכרח קיים קשר בין משקל לבריאות.
אבל את המשפט "זה בגלל עודף המשקל שלך" או בגרסה פחות מעודנת "זה כי את/ה שמן/ה" מצטטים רבים מהמטופלים שנשלחים על ידי רופאים שונים לדיאטנית בקופ"ח. במיוחד הרופאים האורטופדים, שמסרבים לטפל באנשים עם בעיות ברכיים או עמוד השדרה עד שירדו במשקל.
מעניין איך היו אותם הרופאים מטפלים בי, למשל? וכשאני שואלת את המטופלים רובם יודעים את התשובה: רובם אומרים את בטח היית עוברת ניתוח, או מקבלת סדרת טיפולי פיזיותרפיה ובאותה נשימה מוסיפים: אבל את זה לא אני - אין לך עודף משקל.
נכון, עודף משקל איפשהו בהגיון מתיישב לנו עם הכובד והלחץ על הברכיים או עמוד השדרה אבל גם האנשים שירדו במשקל בניתוח בריאטרי - הפלא ופלא עדיין סובלים מכאבים, ועל אף הירידה הדרסטית - הם עדיין לא מחוטבים ועדיין סובלים מכאבים שפוגעים ביכולתם לנהל אורח חיים פעיל ומלא, הם עדיין סובלים.
והנה סיפור קצר של מרטינה דונקרס (מקור), דוגמא לאפלייה על רקע משקל, טיפול לקוי ופרוגנוזה חמורה.
מרטינה מספרת את סיפור הברכיים שלה שהחלו לכאוב כאשר הייתה בת 18, היא הייתה רוקדת ומשחקת כדורשת.
בגיל 20 הכאבים גברו והגיעו לרמה ששלחה אותה לרופאה. אותה רופאה איבחנה את מרטינה עם דלקת פרקים שגרונית מוקדמת והסבירה שזה בגלל עודף המשקל שלה. נציין רק שבדיקות דם לדלקת חזרו שליליות והרופאה אמרה שזה לא אומר כלום.
בגיל 22 המצב החמיר, ומעבר לכאבים הגיעו מצבים בהם הברכיים שלה היו פשוט ננעלות. כשפנתה לעוד רופא היא קיבלה הסבר שאין בין עודף משקל ודלקת פרקים שגרונית קשר, ושלח אותה לעשות MRI.
בדיקת הMRI הראתה שיש לה סוג של פטריה (patellae chondromalacia) ושהטיפול הוא באמצעות משכחי כאבים עד שזה לא יעזור יותר, והיא תצטרך החלפת ברכיים לפני גיל 30. מרטינה קיבלה על עצמה את רוע הגזירה והתחילה לחשב כמה באמת יעלה לה ניתוח החלפת הברכיים.
בגיל 24 היא הצטרפה לשכנה שלה לחדר כושר מקומי שם הציעו שיעורי התנסות. ולה המליצו על מאמן עם רקע פיזיותרפי שמתמחה בפציעות. אחרי שיחה קצרה איתו הוא אמר שיכול לעזור לה עם כאב ברכיים ושתוך 10 מפגשים תוכל להרגיש הקלה (ואם לא תקבל את כספה חזרה, כמובן). המצב שלה הוא סך הכל תוצאה של פציעה שלא טופלה, והמצב החמור בו ננעלות הברכיים הוא רק תוצאה של חסר טיפול.אין כנראה צורך לספר שאחרי 10 מפגשים היא אכן הרגישה הקלה, ואחרי חצי שנה, עבר הכאב שליווה אותה במשך שש שנים.
סיפורה של הבחורה שאובחנה על סמך משקל בלבד, ללא התייחסות לכך שהייתה נערה מאוד פעילה בריקודים, משחקים קבוצתיים, טיפול לקוי בשל אבחנה בעייתית, אינו ייחודי. אנשים בעודף משקל מקבלים טיפול לקוי! זה מוצג במחקרים, זה נראה בשטח, הם מקבלים יחס מזלזל, אבחנות שגויות וטיפול לא יעיל.
הפתרון הפשוט בפי רופאים רבים (שלא באשמתם) הוא לרדת במשקל: כאבי בטן - תורידו במשקל, סוכרת - תורידו במשקל, בעיות הורמונליות - תורידו במשקל, מגרנות - גם פה מוצע פתרון של ירידה במשקל, ואפילו מחלות דלקתיות שהקשר הידוע ביותר לגורם המחלה הוא סביבתי- המלצה היא לרדת במשקל!
נכון להיום, לא בהכרח יש קונצנזוס בכל הנוגע להיות האדם בעודף משקל, האדם השמן לא בהכרח יהיה חולה, וודאי שאין עדויות על כך שירידה במשקל היא זו שתשפר את מצבו הבריאותי. הרי המשקל יכול להיות רק סימפטום ולאו דווקא הגורם למחלה.
מה שבטוח שגם המערכת הרפואית וגם האוכלוסיה עצמה מקבלים את נושא עודף המשקל כמובן מאליו, גזירה משמים, הגורם לכל הבעיות שלהם.
אני חושבת שהתפקיד שלי הוא להסביר לכמה שיותר אנשים שזה לא נכון! שלא כל צרות העולם קשורות במשקל, שיש פתרונות אחרים, רבים האנשים שזקוקים להדרכה והסבר על מזון אמיתי, על הבחירה הופשית מתוך אותות הגוף, תפקידי הגוף, יכול להתמודד עם מצבי סטרס וסערת רגשות ורבים זקוקים להבנה שניסיונות לרדת במשקל רק יפגעו בהם ובבריאות שלהם. וכל מי שמוכן לשמוע שאין ביכולתי לדעת מה נכון לגוף שלהם לאכול, מתי נכון לגוף שלהם לאכול, כמה הם צריכים לשקול (שאלה שדורשת עוד פוסט להסבר). הסבר שאני מקדישה לו זמן רב בקופ"ח הן בפני הצוות והן בפני המטופלים הוא שלא בהכרח קיים קשר בין משקל לבריאות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה