נושאי הממתקים וחטיפים עולים לכותרות חדשות לבקרים.
יש המגדירים את הממתקים כרעל. יש שנשבעים לא להכניס הביתה. הרוב צועק שיש יותר מידי וצריך לחתוך/לצמצם/ להפסיק. יש שמכניסים ומאפשרים ללא הגבלה, ויש המעניקים את זה כפרס או כתנאי מסויים.
מה נכון באמת?
לפי מודל חלוקת האחריות בין ילדים להורים שאת עיקריו הזכרתי כאן. צריך לספק לילד חטיפים וממתקים באופן סדיר.
עכשיו זה הקטע שבו שואלים את הדיאטנית - מה, את מאפשרת ממתקים?
כן, צריך וכדאי שיהיו ממתקים בבית. (גם לי יש מגירת ממתקים)
לא, לא אוכלים אצלי את הממתקים מבוקר ועד ערב. נכון, הערך התזונתי של רוב הממתקים נמוך, הם עתירי שומן וסוכר והם סוג מזון שלא תורם לבריאות.
אך מה זה באמת עושה לילד (או למבוגר) כשאוסרים עליו לאכול מזון מסויים או מגבילים בכמותו?
מה זה עשה לפי הסיפור לחווה בגן עדן?
מה עושה ילד כשאוסרים עליו לעשות משהו?
מה קורה כשמתייגים את המזון כבריא או לא בריא, טוב או לא טוב?
פעם כבר כתבתי מדוע לא נכון לקרוא לאוכל בריא.
בואו נסכים כאן, שגם לממתקים מאותה הסיבה לא נכון לקרוא לא בריאים.
נכון שלרוב, ממתקים אינם תורמים לבריאות, אבל אם נתייג את הממתקים כ"אסורים", נהפוך אותם לנחשקים יותר, הרי "הפרי האסור ימתק".
כן למגירות ממתקים:
"אבל הילד ידהר למגירה ויאכל עד שתכאב לו הבטן". נכון, גם זה עלול לקרות.
בואו ניזכר במודל חלוקת האחריות שהזכרתי קודם:
ההורה אחראי על מה מתי ואיפה, והילד אחראי על האם וכמה לאכול.
הילד מן הסתם יעדיף את האוכל הטעים ועתיר הסוכר, ולכן אין על הילד אחריות של ה'מה'. ההורה מחליט מה להגיש.
אם לילד יש ארוחות מסודרות ומגוונות, בהן הוא בוחר כמה ומה לאכול מתוך המוצע לו, ובאחת מארוחות, ההורה יגיש בתדירות קבועה את החטיף או הממתק, הממתק יהיה רק ממתק.
כמו בכל ארוחה, ההורה מחליט:
איפה: זה יכול להיות על הספסל בגינה, זה יכול להיות בבית ליד השולחן, זה יכול להיות על הדשא ליד המגרש. החשוב הוא בישיבה. חשוב לא להחליט בשביל הילד איפה לעצור ומתי להפסיק.
מה: חטיף או ממתק, פרי או מעדן או שילובים שונים של כל אלו.
ההורה מחליט על השעה, כלומר מתי (מספיק רחוק מהארוחה הבאה על מנת שהילד יגיע מספיק רעב לארוחה) .
והילד מצידו מחליט האם לאכול את האוכל המוצע לו או לא לאכול אותו, וכמה ממנו לאכול.
כן גם עוגיות עם חלב או בייגלה או במבה עם כוס מיץ יכולים לעבוד פה. (הדיאטנית והאמא שבתוכי מתכווצות כשאומרת זאת) , ועדיין ההבנה כמה חשוב הסדר. ילדים שיודעים שיש בבית ממתקים ויודעים שהם לא אסורים, כשסביב הממתקים לא נוצר שיח האוסר או מגביל או מותנה. הממתק לא הופך למשהו אסור או נחשק מידי, משום שהוא נמצא שם כל הזמן ואפשר לבחור לאכול ממנו או לא. הילד לומד טעמים, התנסויות, לומד מהמלל (הכל כך מיותר הרבה פעמים) המלווה את הארוחות.
ההורים מכתיבים גבולות ושומרים עליהם, גבולות המאפשרות לשמור על סדר, מעניקות לו ביטחון, מאפשרות לילד לגדול לגוף שבו הוא נועד להיות.
ניסיון להציב גבולות במקומות הלא נכונים, ניסיון לשלוט בכמויות יכשל כמו ניסיון לשכנע בכדאיות של אכילת מזון כזה או אחר, או הפעלת לחץ בשעת הארוחה.
כן תתנו לילדים ממתקים, כן תשמרו אותם זמינים כי אתם יוצרים פה אמון, שיח לא מדובר שנבנה ביניכם לבין הילד שלכם.
זיכרו אתם הורים המחליטים על מסגרת וכמו שבבתים רבים טקס שלפני השינה או טקס של נוהל בוקר עובדים יפה (משום שמדובר במסגרת ובמבניות ידועה מראש לילדים) כך גם סדר ארוחות יהווה בסיס טוב לפיתוח יחסים בריאים עם האוכל, רכישת התנהגות אכילה, שתאפשר להיות מבוגר קשוב לצרכי הגוף.
יש המגדירים את הממתקים כרעל. יש שנשבעים לא להכניס הביתה. הרוב צועק שיש יותר מידי וצריך לחתוך/לצמצם/ להפסיק. יש שמכניסים ומאפשרים ללא הגבלה, ויש המעניקים את זה כפרס או כתנאי מסויים.
מה נכון באמת?
לפי מודל חלוקת האחריות בין ילדים להורים שאת עיקריו הזכרתי כאן. צריך לספק לילד חטיפים וממתקים באופן סדיר.
עכשיו זה הקטע שבו שואלים את הדיאטנית - מה, את מאפשרת ממתקים?
כן, צריך וכדאי שיהיו ממתקים בבית. (גם לי יש מגירת ממתקים)
לא, לא אוכלים אצלי את הממתקים מבוקר ועד ערב. נכון, הערך התזונתי של רוב הממתקים נמוך, הם עתירי שומן וסוכר והם סוג מזון שלא תורם לבריאות.
אך מה זה באמת עושה לילד (או למבוגר) כשאוסרים עליו לאכול מזון מסויים או מגבילים בכמותו?
מה זה עשה לפי הסיפור לחווה בגן עדן?
מה עושה ילד כשאוסרים עליו לעשות משהו?
מה קורה כשמתייגים את המזון כבריא או לא בריא, טוב או לא טוב?
פעם כבר כתבתי מדוע לא נכון לקרוא לאוכל בריא.
בואו נסכים כאן, שגם לממתקים מאותה הסיבה לא נכון לקרוא לא בריאים.
נכון שלרוב, ממתקים אינם תורמים לבריאות, אבל אם נתייג את הממתקים כ"אסורים", נהפוך אותם לנחשקים יותר, הרי "הפרי האסור ימתק".
כן למגירות ממתקים:
"אבל הילד ידהר למגירה ויאכל עד שתכאב לו הבטן". נכון, גם זה עלול לקרות.
בואו ניזכר במודל חלוקת האחריות שהזכרתי קודם:
ההורה אחראי על מה מתי ואיפה, והילד אחראי על האם וכמה לאכול.
הילד מן הסתם יעדיף את האוכל הטעים ועתיר הסוכר, ולכן אין על הילד אחריות של ה'מה'. ההורה מחליט מה להגיש.
אם לילד יש ארוחות מסודרות ומגוונות, בהן הוא בוחר כמה ומה לאכול מתוך המוצע לו, ובאחת מארוחות, ההורה יגיש בתדירות קבועה את החטיף או הממתק, הממתק יהיה רק ממתק.
כמו בכל ארוחה, ההורה מחליט:
איפה: זה יכול להיות על הספסל בגינה, זה יכול להיות בבית ליד השולחן, זה יכול להיות על הדשא ליד המגרש. החשוב הוא בישיבה. חשוב לא להחליט בשביל הילד איפה לעצור ומתי להפסיק.
מה: חטיף או ממתק, פרי או מעדן או שילובים שונים של כל אלו.
ההורה מחליט על השעה, כלומר מתי (מספיק רחוק מהארוחה הבאה על מנת שהילד יגיע מספיק רעב לארוחה) .
והילד מצידו מחליט האם לאכול את האוכל המוצע לו או לא לאכול אותו, וכמה ממנו לאכול.
כן גם עוגיות עם חלב או בייגלה או במבה עם כוס מיץ יכולים לעבוד פה. (הדיאטנית והאמא שבתוכי מתכווצות כשאומרת זאת) , ועדיין ההבנה כמה חשוב הסדר. ילדים שיודעים שיש בבית ממתקים ויודעים שהם לא אסורים, כשסביב הממתקים לא נוצר שיח האוסר או מגביל או מותנה. הממתק לא הופך למשהו אסור או נחשק מידי, משום שהוא נמצא שם כל הזמן ואפשר לבחור לאכול ממנו או לא. הילד לומד טעמים, התנסויות, לומד מהמלל (הכל כך מיותר הרבה פעמים) המלווה את הארוחות.
ההורים מכתיבים גבולות ושומרים עליהם, גבולות המאפשרות לשמור על סדר, מעניקות לו ביטחון, מאפשרות לילד לגדול לגוף שבו הוא נועד להיות.
ניסיון להציב גבולות במקומות הלא נכונים, ניסיון לשלוט בכמויות יכשל כמו ניסיון לשכנע בכדאיות של אכילת מזון כזה או אחר, או הפעלת לחץ בשעת הארוחה.
כן תתנו לילדים ממתקים, כן תשמרו אותם זמינים כי אתם יוצרים פה אמון, שיח לא מדובר שנבנה ביניכם לבין הילד שלכם.
זיכרו אתם הורים המחליטים על מסגרת וכמו שבבתים רבים טקס שלפני השינה או טקס של נוהל בוקר עובדים יפה (משום שמדובר במסגרת ובמבניות ידועה מראש לילדים) כך גם סדר ארוחות יהווה בסיס טוב לפיתוח יחסים בריאים עם האוכל, רכישת התנהגות אכילה, שתאפשר להיות מבוגר קשוב לצרכי הגוף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה