יום המשפחה וארוחות משפחתיות

מאז שהבן הבכור שלי החל לאכול ארוחות מוצקים, צירפנו אותו לשולחן האוכל שלנו, הוא היה חלק מארוחות ערב שלנו, כולם אוכלים ביחד. זה הפך לטקס קבוע, גם כשזה דרש מבעלי להתגמש ולחזור עד שעה מסוימת הביתה וגם כשזה דורש מאתנו לאחר במקצת את הארוחה, המאמצים המשותפים לשבת ולאכול ביחד משתלמים בהחלט.

לכבוד יום המשפחה, למה זה בכלל חשוב לאכול ביחד ואיך לעשות את זה הגיוני. 

לארוחה משפחתית יש המון כוח. היא יכולה לאפשר לילדים:

•  ללמוד נימוסי שולחן: ולאו דווקא עם לימוד אקטיבי, ילדים הם חקיינים מטבעם והם רוצים לעשות כמו ההורים, אז התפקיד שלנו הוא להיות שם ולהוות דוגמה אישית עבורם, הילד ילמד את נימוסי השולחן בהתאם לגילו
•   לשפר את התקשורת בין ההורים והילדים,  שלושת ילדי מחכים שנשב לאכול כדי לשמוע ולשתף מה היה הכי כיף היום ממה הם נהנו ומה חדש בעבודה של אבא, מה התוכניות להמשך השבוע. זה החלק שבו כולם יושבים ומשתפים כל כך חשוב לחיזוק התא המשפחתי, ושיפור תקשורת וחיבור בין בני המשפחה. 
• להבטיח ביטחון : ילדים מקבלים בטחון שכל ערב יש ארוחה, הם יפגשו אחד ההורים ואולי שניהם, ויהיה שם אוכל. זה נשמע אולי טריוויאלי, אבל ממש לא מובן מאליו. ילדים אוהבים סדר וקביעות. הביטחון העצמי שלהם מתעצם כתוצאה מעקביות והתרחשות אירועים קבועה, בסדר הידוע להם מראש.
• להתנסות במאכלים חדשים: גם פה, ללא הפעלת לחץ וללא ניסיונות שכנוע או שוחד. מניחים את האוכל שהוא 'חדש' עבור הילד על השולחן והילד, לפי מודל חלוקת האחריות, יבחר האם לאכול מהמזון הזה או לא, הוא יבחר האם להתנסות הפעם או בפעם אחרת. אבל ההורים שכן אוהבים את אותו המאכל או מוצר המזון לא יצטרכו לוותר עליו או להעלימו לטובת הילדים. כך גם פה החיקוי הוא שיניע את תהליך הלמידה ורצון להיחשף למאכלים חדשים.

איך עושים את זה?

ההורה אחראי על ה: מה, מתי ואיפה.

• מה? שלבו על השולחן מזונות מוכרים עם מזונות פחות מוכרים, נסו להניח על השולחן סדר גודל של  5 מאכלים ולפחות פריט מזון אחד אהוב עבור כל בן משפחה. ארוחה אחת לכולם, מחד, ומאידך כל אחד יכול לבחור משהו שהוא הכי אוהב. (ארוחה שמכילה חביתה קוטג', לחם, עגבנייה וזיתים. ואצלי בבית ילד שלא אוכל קוטג' יאכל ירקות וחביתה עם לחם, וילד שלא אוכל חביתה יבחר פרוסה עם קוטג', הילד השלישי, אגב יאכל רק זיתים וקוטג' ללא לחם וללא חביתה. זו דוגמה לארוחה שמספקת את כולם. אין צורך לשאול מה כל ילד רוצה ולהכין לכל אחד מה שהוא מבקש, אתם לא במסעדה וגם לכם מגיעה ארוחה וקצת שקט בסוף היום.
• מתי? זה כבר לפי הלוז של הבית, מצד אחד לא מאוחר מידי, כי כשהילד מותש יהיה לו קשה יותר להתרכז באכילה, הוא יהיה עצבני יותר ויותר נרגז. ארוחת הערב היא חלק מטקס הכנה לשינה, ובמקרה זה גם כן חשוב שה-'מתי' ישתלב במקום קבוע בטקס שלכם, בין אם זה שניה לפני מקלחות או רגע אחרי. הקביעות גם פה משחקת תפקיד חשוב.
• איפה? בכל מקום, רצוי כמובן בפינת אוכל של הבית, אבל אין שום מניעה לעשות פיקניק בפארק, סלון  או לאכול בכל מקום אחר. מה שבאמת חשוב הוא הביחד. הכי חשוב ואף קריטי, זה הרחק מטלוויזיה, מטאבלטים וטלפונים ניידים, ממחשב, משיעורי בית, או כל דבר שעלול להסיח את הדעת. זו הזדמנות לתקשורת וזו הזדמנות להיות שם אחד בשביל השני, להקשיב הן לסובבים והן לגוף, לרעב ולשובע, להסתפק מהאוכל ולהינות. 

והילד- יעשה את העבודה שלו: הוא יבחר כמה לאכול מהמוגש לו באותה הארוחה והאם בכלל לאכול.